דלקת חניכיים כרונית

 
 
את מחלות החניכיים ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים - דלקת החניכיים הראשונית (ג'ינג'יביטיס) הנגרמת על ידי אבנית ופלאק שהצטברו בכיסי החניכיים ודלקת חניכיים כרונית (פריודונטיטיס), שבה כבר נגרמו הנזקים למערכת התמיכה של השיניים.

בעוד שבשלבים הראשוניים, במצבים בהם קיימת דלקת אבל לא קיימת פגיעה בתמיכה בשיניים, הסרת האבנית, ניקוי שיניים מקצועי במרפאה והקפדה על היגיינה אוראלית טובה יכולים להחזיר את המצב לקדמותו, דלקת חניכיים כרונית מסובכת ומורכבת יותר לטיפול.

 
 
 
 
 

מהי דלקת חניכיים כרונית?

 
דלקת חניכיים כרונית היא מחלה דלקתית אשר מקורה בזיהום חיידקי אופורטוניסטי כרוני. גורמי המחלה הראשונים הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק). הפלאק שכבה עדינה, חסרת צבע ודביקה, אשר נוצרת בכל העת על השיניים. הגירוי החיידקי של הפלאק יוצר ריאקציה מקומית של דלקת, המשמשת ככר גידול לחיידקים שמכונים פתוגנים פריודונטאליים. השילוב בין זיהום פתוגני לדלקת מביא להרס של הרקמות הסובבות את השן ולהיווצרותם של כיסים שהם הפרדה של השן ממנגנון התמיכה שלה. הכיסים הללו יוצרים מקום לרובד נוסף של ולחיידקים, וכך, מעגל הרס השן ממשיך ומסלים. ככל שדלקת החניכיים במצב מתקדם יותר, גדלים הכיסים האלה ופוחתת והולכת התמיכה שאותה מקבלת השן. כתוצאה מהזנחה ואי טיפול יעיל בזמן, נוצרת פגיעה בתפקודה של השן. היותה של השן מקור זיהום וחוסר היכולת לטפל בה באופן יעיל, מביאים למצב שבו יש לעקור אותה לגמרי.

 
 
 
 

מהם הגורמים הנוספים לדלקת חניכיים כרונית?

 
לדלקת חניכיים כרונית ישנם גם גורמי משניה נוספים, כדוגמת הרגישות הגנטית, עישון, ביצוע טיפולי שיניים הגורמים לחשיפת השיניים והחניכיים לחיידקים, וגם האבנית אשר מצטברת על השיניים וביניהן. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, הצביעו גם על הקשר שבין הימצאות זיהומי חניכיים לבין מחלות קשות כמחלות לב, נשימה, מחלות סיסטמיות (כסוכרת) וכן הלאה. כמו כן, בעת היריון עשויה להתרחש החמרה במצב דלקת חניכיים כרונית, בשל הפרשת ההורמונים בגוף, אשר מרעה את מצב החניכיים, ובכך, מחזקת בעקיפין את נזקי החיידקים. חשוב לדעת, כי מקרי דלקת חניכיים כרונית קשה בעת ההיריון, עלולים לסכן את העובר ואת בריאותו.

טיפולי שיניים שונים (בעיקר כתרים לקויים או סתימות ששוליהן לקויים ואינם מדויקים) אף הם עלולים לגרום לדלקת הכרונית ולנסיגתן של החניכיים ולכן, מומלץ להחליפם או לתקנם בהקדם, מיד לאחר הסימנים הראשונים של דלקת.
פגיעה בחניכיים ונסיגתן עלולה להיגרם בשל צחצוח השיניים באופן אגרסיבי מידי, שימוש במברשת גדולה או נוקשה מידי. נסיגתן של החניכיים עלולה להיות מלווה ברגישות לחום / קור / מתוק וכד'. רגישות צוואר השן והשורש החשוף לפגיעתם של החיידקים גורמת להתפתחותה של עששת שורשי השן.

הגיל אף הוא נחשב לגורם תורם להתפתחות דלקת חניכיים כרונית. באוכלוסיות שמעל לגיל 60, קיימים כ-60% מהסובלים מדלקת חניכיים בדרגותיה השונות, ואילו בבני 70 ומעלה, אנחנו כבר מדברים על כ-85% הסובלים ממצב זה. לגיל, במקרים כאלה, מתווסף במקרים רבים מצב של חוסר מודעות להיגיינה אוראלית נכונה או אי ייחוס חשיבות לצורך בהגעה למרפאה לצורך ניקוי ותחזוקת השיניים לפחות פעמיים בשנה.

 
 
 
 

אופן הטיפול

 
דלקת חניכיים כרונית עלולה לחייב ביצועם של שלושה - ארבעה טיפולים בשנה, כשכל אחד מהטיפולים הללו הוא מעמיק ומורכב יותר מהטיפול השגרתי הרגיל, למשל הקצעת השורשים (הכולל ניקוי עמוק של שורש השן והכיס הדלקתי שסביבו).
נוסף על כך, חשוב לזכור כי כל נסיגה החלה בחניכיים (גם אם, נכון לרגע זה, עדיין אינה דלקתית) עלולה להביא עימה נסיגת העצם שסביב השן, כמו גם לגרום לנסיגתם של הסיבים והרצועות הקיימים סביב השן, והם אלה המספקים לה את החוזק, היציבות הגמישות וגם את אספקת החמצן והדם. לא מדובר "רק" בשן אחת שנפגעת, אלא במצב של אפקט הדומינו כולל של כל הלסת.

 
 
 
אולי יעניין אותך גם: