דלקת חניכיים והבדיקות שיש לבצע

בדיקת חניכיים מתבצעת על ידי פריודונט - רופא שיניים מומחה למחלות חניכיים. הבדיקה כוללת שלושה שלבים: בירור המצב הרפואי הכללי של המטופל, בדיקה קלינית בחלל הפה וביצוע צילומי רנטגן (סטטוס ופנורמי) ופענוח שלהם.

הסממנים שמביאים על פי רוב את המטופלים למומחה חניכיים הם: דימום, ריח פה, פתיחת מרווחים בין השיניים, ניידות שיניים ואובדן שיניים. ישנם גם גורמי סיכון המחמירים מחלות חניכיים, ובהם: עישון, מצבים בריאותיים שונים, דוגמת לחץ נפשי, סוכרת, הריון ושימוש בתרופות מסוגים מסוימים.

בבדיקה הקלינית מתרשמים ממראה החניכיים, כמות האבנית, מודדים את עומק הכיסים סביב השיניים ומתעדים את מדד הרובד (שמתעד את היגיינת הפה), מדד הדימום ומידת ניידות השיניים. בבדיקה הרנטגנית בודקים את מידת אובדן העצם התומכת בשיניים. בנוסף לכך, רופא החניכיים גם מצביע על גורמים מקומיים, כגון סתימות וכתרים לקויים, הגורמים לצבירת רובד חיידקים, הגורמים בכך להחמרה של מחלת חניכיים.

לאחר הבדיקה נקבעת תכנית טיפול ראשונית, הכוללת הדרכת המתרפא לבקרת רובד, הסרת אבנית, הקצעת שורשים וטיפול בגורמים המקומיים. כעבור כחודשיים מתבצעת הערכה מחדש של מצב החניכיים ונקבעת תכנית טיפול משלימה, שעשויה לכלול ניתוחי חניכיים ו/או תכנית תחזוקה.

מחלות כגון סוכרת בלתי מאוזנת, אוסטאופורוזיס המטופלת באלנדרונט (פוסלן) ועישון כבד מהווים התוויות נגד התקנת שתלים דנטליים. במידה והמטופל נוטל נוגדי קרישה, יש לקבל הנחיות רפואיות מהרופא המטפל כיצד לנהוג לפני התקנת השתלים.

לפני התקנת שתלים נבדקת בריאות השיניים והחניכיים. במידה וקיימים מוקדי עששת, יש לטפל בהם מבעוד מועד. מחלת חניכיים בלתי מטופלת מסכנת את הצלחת קליטת השתלים ואת עמידותם לאורך זמן, ולכן חובה לטפל במחלת חניכיים לפני התקנת שתלים דנטליים.

לקראת ביצוע שתלים, מקובל להפנות את המתרפא לצילום CT של האזור בלסת המיועד להשתלת עצם. בצילום ניתן למדוד את ממדי הרוחב והאורך של רכס העצם מחוסרת השיניים, ולקבוע את אורך וקוטר השתל המתאים. ניתן גם לאמוד את איכות העצם המיועדת להשתלה. בצילום רואים את הסטרוקטורות האנטומיות בקרבת מקום ההשתלה, שמהן יש להיזהר במהלך ההשתלה (למשל קרבה לתעלת העצב המנדיבולרי או קרבה לסינוס המקסילרי).

במידה ונקבע כי לא קיימת מספיק עצם להשתלה, ניתן בשיטות שונות להשתיל עצם על מנת לאפשר את התקנת השתל.